ספר ילדים לזכרו של לירון שרביט ז"ל. הספר עוסק באובדן ושכול אבל מזווית אחרת, מזווית של איל שלא הכיר את דודו שנהרג בצבא והוא מוצא דרך מיוחדת ליצור איתו קשר. לירון משמש לאיל מקור של כוח ואומץ, עוזר להתגבר על רגשות קשים כמו כעס, פחד וקנאה ואפילו נוגע ברגישות באובדן.
ביום 26.8.2000 התעוררנו למציאות חדשה וקשה, שבה אחי לירון כבר לא היה איתנו. הוא נהרג בפעילות מבצעית בהיותו לוחם בדובדבן. הגעגוע ללירון, שאהבנו כל כך הפך מאז חלק בלתי נפרד מחיינו.
לפני שלירון נהרג, הייתי עורכת של עיתון בית הספר והכתיבה הייתה חלק יום-יומי מחיי, אבל לאחר האסון משהו נחסם בי. רציתי להוציא לאור ספר לזכרו אבל שוב לא הצלחתי לכתוב דבר, למעט הספדים וברכות יום הולדת.
כששמעתי שעמותת האחים שלנו (שפעילותה למען אחים שכולים רק הולכת ומתרחבת), מציעה סדנה לכתיבת סיפורי ילדים, הזדרזתי להירשם.
הייתי זקוקה לעזרה הזאת כדי להפשיר, לחזור לכתוב ולהגשים את חלומי – להוציא לאור ספר ילדים לזכרו.
הספר נכתב לזכרו של אחי והוא משלב בתוכו זכרונות מילדותי ומהחוויות המיוחדות שלנו כאחים.
הרעיון עלה בי בזכות בתי ירדן, שבאחת השיחות שלנו לפני יום הזיכרון הציעה לי לדבר עם לירון. היא טענה שהוא נמצא לידה.
שם הגיבור, איל, הוא חיבור האותיות הראשונות של שמות ילדיי – אלמוג, ירדן, לינוי.
האובדן הפגיש אותי עם המון אנשים מיוחדים והוביל אותי לעסוק במקצוע טיפולי, עובדת סוציאלית ומטפלת רגשית, מעין עיבוד של האבל שלי. הספר נכתב במהלך ההתמחות שלי בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי(CBT). הלימודים סייעו לי ברעיון לשלב בספר כלים מעולם הטיפול, ואולי לסייע מעט לאנשי חינוך, להורים ולילדים שמתמודדים עם חוויות דומות של כעס, פחד, קנאה ואובדן.
אני שרון, אמא של לינוי, ירדן ואלמוג, נשואה לגל. עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת רגשית ומדריכת הורים. לירון, אחי הבכור, היה דמות הערצה בשבילי, היינו קרובים בגיל, ושבר המוות שלו גדע את הקשר העמוק בינינו.
הספר נכתב לזכרון של לירון ז"ל, שנהרג בשנת 2000, ובהשראתם של ילדיי.
הספר משלב מעט טכניקות טיפוליות, ומעבר להנצחה, כולי תקווה שיסייע למשפחות לתווך לילידהן רגשות של פחד, קנאה, כעס ואובדן.